<h1>רבינו ירוחם ני"ג ח"א</h1>
<h2>דף יא.</h2>
מקום שתקנו חכמים לקצר בברכה אינו רשאי להאריך וכן בהפך ומקום שאמרו לחתום בברוך אינו רשאי שלא לחתו' ושלא לחתום אינו רשאי לחתום וכן לפתוח בברוך כך פשוט בברכות וכתב רבינו תם דכל היכא דהברכות קצרות שפותח בברוך אפי' בברכה הסמוכה לחבירתה כגון ברכה של הבדלה ושל חופה.
<h2>דף כ:</h2>
סומא פטור מכל המצות. פירוש מדאוריתא אבל מדרבנן חייב כך פשוט בקדושין וכן מוכח בפסחים דחייב מדרבנן וכן מוכח שם דמוציא אחרים בדבר שחייבין מדרבנן ורבינו תם כתב שמברך על המצות שפטו' ויש חולקין עליו ומחלקתם כתבתי נתיב כ"ז ח"א בענין נשים כי דינם שוה. סומא פורס על שמע אבל אינו עובר לפני התב' פשו' בסוף מגלה וכן בילמדנו פר' ותכהין עיניו ועוד פשוט דאפילו לא ראה מאורות מימיו פורס על שמע ופי' פורס כתבתי בנתיב שלישי חלק שני בענין תפלה. סומא חייב בציצית אף על פי שאינו רואהו לפי שאחרים רואין אותו כך פשוט בספרי בזבחים ובכמה דוכתי ובשבת אבל אינו קורא בתורה על פה וכן כתבו הגאונים.
חרש שוטה וקטן אין מוציאין הרבים ידי חובתן ואם עושה מצוה בעת שטותו או בעת שהוא חרש ואחר כך הבריא לא יצא ידי חובת המצוה שעשהו באותו זמן וזה הכלל כל המחוייב בדבר מוציא הרבים ידי חובתן וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא הרבים ידי חובתן ואנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו וטומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו וכן מי שחציו עבד וחציו בן חורין כך פשוט בר"ה.
מהרהר לאו כדבור דמי וצריך להוציא בשפתיו כך פשו' בברכות וכן פסקו ר"ח וה"ר יונה.
<h2>דף כא.</h2>
כל ברכות דרבנן אם מסופק אם אמרם אם לא אמרם אין צריך לחזור ולאמרם כך כתב רב אחא בשאלתות ודקדקה מההיא דק"ש דרבנן אמת ויציב דאוריתא.
<h2>דף לא.</h2>
אם בירך ונמצאת צואה כנגדו או שהיה שכור נסתפקו בתוס' אם צריך לחזו' ולברך כדאמרי' גבי תפלה שצריך לחזור ולהתפלל כמו שכתבתי בנתיב שלישי בענין תפלה ח"ד או נאמר דלא דמי כי יש חומר בתפלה משאר ברכות ובתפלה אמרינן דשתוי אל יתפלל ובשאר ברכות מות' לברך אפי' מדומדם כדאמרינן בירושלמי וצ"ע.
<h2>דף לה.</h2>
כל מצוה שעשייתה גמר מלאכתה כגון מילה וכיוצא בה מברכין עליה בשעת עשייה וכל מצו' שאין עשייתה גמר מלאכתה כגון ציצית עד שיתעטף בו וכגון תפלין אין מברך עליהן בשעת עשייתן כך פשוט ובכמה דוכתי.
חלוקי ברכת המצו' בעל ובלמד. כל מצוה הנעשית מיד שייך לברך בעל כגון על הטבילה, על מקר' מגלה, על נטילת ידים, על הפרשת תרומה, על אכילת מצה, על אכילת מרור. אבל אם יש שיהוי במצותה אומר בלמד כגון להניח תפלין, להתעט' בציצית, לישב בסוכה, כלומר להיות עטוף, להיות יושב, להדליק נר חנוכה שיש שיהוי בשיעור שנתנו לה חכמי', וכן לשמו' קול שופר שיש שיהוי לשמו' על סדר הברכו', ולקרא ההלל שמפסיקין בעניית הצבור ראשי פרקים ועוד שאינה חובה תמיד שייך בה לקרות, ויש שמברכין להכניסו בבריתו של אברהם אבינו משום דברכה זו לא נתקנה לגמרי על מצו' זו שהרי מברכי' אותה אחר המילה אלא נתקנה להודות ולשבח, ומה שמברכין על תפלי' של יד להניח ועל של ראש על מצות מפני שלא רצו לתקן ב' ברכו' זו אצל זו בסגנון א' אלא ראשונה כדינה והשניה על שהיא גמר מצוה, כל זה כתב וחלק רבינו תם. וריב"א חלק דכל מצוה שאיפשר לעשותה על ידי שליח מברך על ומצוה שא"א לעשותה אלא הוא בעצמו מברך בלמד כגון למול דהוא בעצמו חייב למול, ולשמוע קול שופר דלא סגי אם הוא לא שמע, ולקרא ההלל דאף על גב דשומע כעונה מצוה לענות ראשי פרקים, ועל הטבילה אף על גב דאינו עושה אותה על ידי שליח כיון דאיכא טבילת כלים דיכול לעשותה על ידי שליח מברך בעל ולא פלוג ועוד משום טבילת גרים שמברכין לאחר טבילה כאשר אפרש, ועל נטילת לולב לפי שפעמים מברך אחר שנוטלו ולא שייך ליטול, וכן הדין בנטילת ידים, ולהדליק נר חנוכה אף על גב דיכול לעשותה על ידי שליח דרך בני אדם להדליק כל אחד בביתו משום חבת הנס, וכן נר שבת, ועל ספיר' לפי ששליח צבור מברך להוציא מי שאינו יודע לברך לפיכך מברך בעל. ובתפלין נמצא בספרים מדוייקין במצות תפילין וכן כתב רי"ף. ועל התורה מברכין באשכנז לעסוק בדברי תורה ומטעם זה מברכין לאכל מצה ולאכל מרור. כל המצות כלן מברכין עליהן קודם לעשייתן חוץ מטבילת גר בלבד שעדין קודם טבילה אינו ראוי לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו אבל שאר חייבי טבילות מברכין ואחר כך טובלין כך פשו' ומוכח בפסחים. ור"י פירש דאין למחות בנשים המברכות אחר טבילה כיון דאיכא גר שאינו יכול לברך אלא אחר טבילה לא פלוג ובנטילת ידים כתבתי מתי מברכין על הנטילה פי' ודוקא בברכת המצות אבל בברכות של שבח והודאה אין צריך קודם עשייתן כי דוקא בברכת המצות שאומר וציונו מברך תחלה על מה שצונו וקרבנו לעבודתו: י' שעושין מצוה אחת א' מברך לכלם כך פשוט בתוספות אבל אדם שעושה מצוה א' כמה פעמי' בלא הסח הדעת אין צריך כי אם ברכה א' כמו שכתבתי גבי כסוי הדם וגבי מילה והעושה כמה מצות מברך על כל אחת ברכ' הראויה לה ולא יברך על כלן אק"בו על המצות כך פשוט בסוכה. כיון דברכות אינן מעכבות אם בא לעשות מצוה מספק אינו מברך עליה דעובר על לא תשא כך כתבו המפרשים ובדיני כוי בכסוי הדם כתבתי ממנו וכן כתב הרמב"ם.
<h2>דף מ:</h2>
כל ברכה שלא הזכיר בה שם אינה ברכה כך אמר רב ור' יוחנן אמר שצריך להזכיר בה גם כן מלכות כך פשוט בברכות. רבי' האיי פסק כרבי יוחנן דצריך גם כן מלכות כלומר מלך העולם וכן פסק רי"ף, ור"י נסתפק, ונפקא מינה כי לדברי רבינו האיי ורי"ף לא הזכי' מלכות צריך לחזור ולברך ולדברי אותן שנסתפקו אין צריך ובירושלמי כרב האיי ורי"ף.
<h2>דף מה:</h2>
העונה אמן לא יגביה קולו יותר מן המברך. כך פשוט בברכות העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה כלומר כשעונה אמן המברך בעצמו ודוק' בשאר ברכו' אבל בברכת בונה ירושלים שהוא סוף שלשה ברכות של ברכת המזון שהם מן התורה כי הטוב והמטיב דרבנן הרי זה משובח לענות המברך בעצמו אמן כך פשוט. וכתבו ר"ח ובה"ג כי הוא הדין לכל סיום ברכות כגון יהללוך דהלל וישתבח שהוא סוף פסוקי דזימרא וסוף ברכות שמנה עשרה וכן אחר גאל ישראל עונה אמן ואין בזה הפס' כיון דצריך הוא לאומרו, וכן פסק בה"ג ורש"י כי בברכת הפירות או בברכת מצוה אם יענה אמן אח' עצמו הרי זה בורות כי כן מנהג הבורים שמדברים אחר הברכה קודם שיאכלו אבל בסוף הברכות הרי זה משובח וכן בירושלמי, וכתבו רב יהודא ורב האיי דכל דבר כגון פירות שצריך לברך אחריו עונה אמן אחר ברכה אחרונה שהוא סוף הענין, וכתב הרמ"בם דהא דאמרינן העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח דוקא אחר ב' ברכות או יותר אבל אחר ברכה אחת אין לו לענות אמן אחריה ואפי' בסוף.
<h2>דף מז.</h2>
ועוד פשוט ולא יענה אמן חטופה פי' כאלו האלף נקודה בחטף ולא אמן קטופה כלומר שאינו מזכיר כל האותיות ולא אמן קצרה אלא אמן ארוכה פירוש ולא יותר מדי ולא אמן יתומה פירוש שאינו יודע על אי זו ברכה עונ' אמן אבל אם יודע על אי זו ברכה עונה אפילו לא שמעה כלה אין זו אמן יתומה. המברך לא יזרוק ברכה מפיו כלומר שלא יברך (בהמה) [במהרה] אלא במתון ובכוונה כך פשוט בברכות.
<h2>דף נג:</h2>
עונין אמן אחר ישראל המברך בפירות אפילו לא שמעה ברכה כיון ששמע הזכרת השם אבל אחר הכותי אף על פי ששמע מפיו הזכרה אינו עונה אמן אחריו שמא לע"ז פירש אבל אם שמע מפיו כל הברכה יענה אמן דמוכחא מילתא שאינו לע"ז כך פשוט ומוכח בברכות. ופשוט בירושלמי וגוי שבירך השי"ת עונין אחריו אמן שאין דרך הגוי לכוין לע"ז כשמזכיר השם.
אח' הכל עונים אמן חוץ מתינוקות של בית רבן ודוקא בעת שלומדים שום ברכה אבל בעת שפוטרים עצמן עונין כך פשוט בברכות, יש מפרשים בעת שפוטרין עצמן כגון קטן שהגיע לחנוך ואומר שום ברכה שהחנוך מצוה היא ולפי' עונין אחריו וכן פירש הר"אבד, וי"מ בעת שנפטרין מן הלמוד ואומרין קדיש צריך לענות אמן בכל כחו פי' בכל כוונתו כך פשוט בשבת.
